יש כל כך הרבה סיבות לאהוב את פיטר פאלק.
הסדרה "קולומבו" היא כמובן הידועה שבהן, תפקיד הבלש המרופט של קולמבו היה אחד היפים והאהובים בטלוויזיה. למרות הדימוי הכה מוכר של הבלש האנטי גיבור, קולומבו נותר יוצא דופן בהופעתו עד היום. מעטים יכולים להחזיק שנים כה רבות תפקיד שחוזר על עצמו שוב ושוב ולשמור על ציפייה דרוכה כל כך מפרק לפרק למה שכבר ידוע מראש, כאילו לעולם לא יימאס לראות את קולומבו פותר את פרשת הרצח, מסתובב ואומר "הו, רק עוד דבר אחד…". וזה לעולם לא נמאס. הכל שם היה ידוע מראש, הסדרה לא באה להראות לצופים מה קרה, אלא אייך. יש אנשים שמבינים שזה בעצם הדבר הכי מעניין בחיים. פיטר פאלק הפליא להראות אייך אנשים מתנהגים ומגיבים, אייך אנשים ספציפיים מרגישים ברגע מסוים, ואייך הרגשה יכולה להשתנות בתוך הרגע עצמו.
כבר כתבתי כאן בעבר על "בעלים" ו"אישה תחת ההשפעה", מי שהיה לו מזל הספיק לראות את התוכנית של דיק קאבט, בה השתתף פאלק לצידם של בן גזרה וג'ון קסאווטס (שבינתיים הורדה מיוטיוב). התפקידים של פאלק בסרטים אלו בלתי נשכחים, הם נתנו לו הזדמנות לבטא את יכולותיו כשחקן במלואן. גם בסרטים פחות מורכבים קשה להתעלם מקסמו של פאלק, שיש בו תמיד משהו מעבר למגוחך והוא מצדיק את הצפייה בכל סרט בו הוא משתתף, כמו לדוגמה בפארודיה הבלשית "Murder by Death" (שם מופיעים גם טרומן קאפוטה ופיטר סלרס), או בקומדיה "In Laws" לצדו של אלן ארקין. לכן אירוני שבכל תפקידיו הוא דווקא נראה כמתנצל על כך שהוא בכלל שם. במידה רבה של צניעות, הוא משדר מודעות יתר לחולשותיו, כזו שיוצרת שילוב של משהו משעשע ומכמיר לב.
בסרטה הנפלא של הבמאית איליין מיי, "מייקי וניקי", יש סצנה יפיפיה במיוחד בעייני, שעם הידיעה על מותו חוזרת ועולה שוב – ניקי (קסאווטס) ומייקי (פאלק), אנשי עולם תחתון, מתגנבים באמצע הלילה לבית קברות. ניקי סוחב אחריו את מייקי כביכול כדי לשוחח עם אימו הקבורה שם, אבל בעצם כדי לנסות להזכיר למייקי שהוא החבר הכי טוב שלו. פאלק וקסאווטס בעצמם היו חברים טובים ועברו יחד דרך ארוכה. בתחילת הדיאלוג המרגש של השניים על המוות, קסווטס צועק על פאלק "אתה תמות יום אחד!", פאלק מתרחק ממנו באי נחת והוא ממשיך לקרוא לעברו שלוש פעמים "אתה לא הולך למות יום אחד?!", בכל פעם בטון אחר, הבעת פניו חסרת האונים של פאלק משדרת חוסר יכולת להתמודד עם השאלה של חברו.
הנה הסצנה (חשוכה גם במקור וכאן עוד יותר, אבל עדיין מדהימה):