סרטם החדש של האחים כהן לקרוא ולשרוף הוא בעיני סרט מיותר, אפילו לא גרוע בכדי לעורר עניין כלשהו, אלא חסר משמעות. אפילו לא משעשע. לצפות ולשרוף. זמן. לפתוח בפירוט דעתי על הסרט יהיה עוד יותר מיותר ולו בגלל שזה סרט חדש ומדובר ונכתב עליו דיי והותר. "כלב הרודף אחר זנבו" כתב אורי קליין ותמצת את כל הטירטור באופן מושלם.
סרטים מיותרים לא חסר, אבל תחושת החמיצות שנוצרה בגלל שהכהנים עשו כמה סרטים ממש נפלאים היא השורה התחתונה מבחינתי. 'לקרוא ולשרוף' הזכיר לי פתאום סרט אחר שיכול להוות פיצוי למי מהגרגרנים שנשארו עם טעם רע בפה.

Winter Kills, סרט ביכורים של ויליאם ריצ'רט משנת 79', הוא סרט שהאחים כהן היו צריכים לעשות אם הוא לא היה נעשה. אולי זה אחד מסרטי הפולחן הפרטיים שלהם, מי יודע. ג'ף ברידג'ס הוא ניק קייגן, האח הצעיר של נשיא ארה"ב שנרצח בהתנקשות. הסרט מתחיל שנים אחרי הרצח, בסצנה שבה מובא אל ניק איש גוסס הטוען שהוא המתנקש שנשלח לבצע את הרצח ומוסר לו קצה חוט לפני מותו. ניק חוזר הביתה עם המידע לאחוזה המטורללת של אביו (ג'ון יוסטון האדיר), ומשם נפתח מסע שלם של קונספירציות משונות ומשתנות סביב רצח הנשיא. קונספירציות הן בסיסו המעורער של כל הסרט. אין אמת מוצקה, אי אפשר לסמוך על אף אחד (אפילו לא על אבא), כולם חותרים נגד כולם, ומאחורי היומיומיות הנאיבית יש מי שמנתב את הכל (וגם שם העניינים יוצאים משליטה), ברוכים הבאים לאמריקה.

הסרט (התסריט מבוסס על ספר תחת אותו שם) שמשחק עם ז'אנר המתח והאקשן בגוונים קומיים ביותר, מעביר מסר ברור וחד משמעי על ארה"ב ובכלל על השחיתות האנושית. העלילה בהחלט מתישה ומסתובבת, אבל לא סביב עצמה אלה בסללום שהולך ומצר את היקפיו אל תוך חור שחור – וכך הסרט נגמר בנפילה אל הלא נודע.

מעייף מאוד לרדוף אחר האמת שנמצאת אי שם (אבל אף פעם לא מולנו), ככה זה עם קונסיפירציות ומסרים ותסריט שבנוי בצורה קצת מעורערת (מבנה הסרט בעייתי למדי), לפחות בדרך אפשר להתוודע לשלל דמויות אקסצנטריות ומצחיקות (בליהוק בלתי ייאמן) שצצות להן מחוריהן, דמויות מהסוג שהיום הקולנוענים שמייצרים אותן לרב הם האחים כהן.

והרי לכם קונספירציה אמיתית: ג'ף ברידג'ס שיחק בתחילת דרכו בסרטו הנפלא של ג'ון יוסטון Fat City, וכאן משחק לצידו בתפקיד הראשי, בעתיד יגלם את ה-Dude אצל האחים כהן. ולפני שמעכלים את העובדה שיוסטון משחק בסרט ראשון ומוזר של במאי לא מוכר בסוף שנות השבעים, כבר צריך להתמודד עם שורה מפוארת של שחקנים: אנטוני פרקינס, אלי וולך, סטרלינג היידן, אליזבט טיילור (בתפקידון נטול טקסט), טושירו מיפונה (בתפקיד המשרת).. אפשר להיכנס ל-IMDb ולהתעסק עם רשימת השחקנים עד שכואב הראש. קשרים זה דבר חשוב בהוליווד לא פחות מבפנטגון. בתוספות של הדי.וי.די מצורף סרט דוקומנטרי שנעשה ב-2003 ונקרא Who Killed Winter Kills? , ושם יושבים הבמאי ריצ'ארט והשחקן ברידג'ס ומספרים את השתלשלות ההפקה הבלתי נלאית הזאת: ברידג'ס הצטרף כי היה חבר של חבר, יוסטון שקיבל את התסריט התקשר למרבה ההלם של הבמאי הצעיר והודיע שזה נראה לו מענין והוא מעוניין להשתתף, ומכאן ככל הנראה נוצרה איזושהי מפולת דומינו שבה כמה וכמה מוותיקי הוליווד הסכימו להצטרף, אפילו לתפקידונים קטנים ומשונים.

הסיפור שמאחורי הפקת הסרט כמסתבר אף סבוך מהסרט עצמו, כך לדוגמה המימון להפקה הגיע משני סוחרי סמים שרצו להיכנס לעסקי הקולנוע, תוך תקופת הצילומים אחד מהם נרצח והשני נכנס למאסר של ארבעים שנה. לא רק שההפקה נסגרה עקב פשיטת רגל שלוש פעמים והורמה מחדש שוב ושוב, כשלבסוף יצא הסרט הארור לאקרנים הוא ירד מהר מאוד. יש שאומרים שלמרות ביקורות אוהדות הוא כשל בקופות, הבמאי טוען שהתכנים האנטי ממשלתיים ורגישות הנושא (רצח קנדי) הם שגרמו להורדתו המכוונת. עוד קונספירציה, שכה יהיה לי טוב.

העיקר ששלושים שנה אחרי אפשר לקחת בדי.וי.די, לצפות בסרט בעיניים פעורות, לקבל תוספת דוקומנטרית שמנמנה, לנבור ב-IMDb ואז להישכב על המיטה עם כאב בטן של מי שבלס יותר מידי. וסחרחורת.

כאן אפשר לראות את סטרלינג היידן נוזף בניק במגפון מתוך טנק ("..אתה ואוהבי הקונספירציות במדינה של אוהבי קונספירציות"):

*אגב, ראיתי אתמול בלילה את הבטלנים מאישתר ואם כבר קומדיה גרוטסקית ומזימות ביטחוניות, דאסטין הופמן ווורן ביטי מתפלשים בחולות מדבריים ומזמרים עם סרטי זיעה ואורגנית – לזה אני קוראת כייף.