סיבוב בעיר עכורה, ברקע שיר קאנטרי. בחדר מוטל מעופש טולי שוכב במיטה ובוהה, הוא לוקח סיגריה אחרונה מהשידה לצדו ומגלה שקופסת הגפרורים ריקה. הוא מתחיל להסתובב בחדר, לפשפש בכיסי הבגדים ובבלאגן, לבסוף הוא יוצא עם הסיגריה היתומה שלו החוצה. הוא נעמד מול הכניסה ומסתכל על הרחוב. הוא מתחיל להתנועע במקום, זורק את הסיגריה ונכנס בחזרה, לוקח תיק מוכן וארוז מפינת החדר ויוצא. הוא הולך לנסות לחזור לכושר. כנראה שקורה כאן משהו שונה מבכל יום אחר, גם אם החוסר במצת זו הדחיפה הקטנה שהוא היה צריך.

".You. Can. Count. On me"

תקופת ג'ון יוסטון כבר מתקרבת לסיומה, אחד הסרטים שהותירו רושם במיוחד הוא Fat City. סטייסי קאץ' הוא מתאגרף לשעבר ואלכוהוליסט מיואש בהווה, ג'ף בריג'ס הצעיר (!) הוא מתאגרף מתחיל עם חלומות ותוכניות, סוזן טיירל היא אלכוהוליסטית מוזרה, מאנשי השוליים שבדרך כלל אף אחד לא רוצה לדעת מה הסיפור שלהם ויש עוד שלל מקומיים שחולפים על פני הסרט בקצב המסויים שלו (תחום האיגרוף עלול להטעות, בגלל ביריונים כמו 'רוקי' ו'מיליון דולר בייבי'). מצאתי את עצמי נקשרת לאנשים האלה שלא קורה להם שומדבר גדול מהחיים, השחקנים כולם פשוט נפלאים. במיוחד קשה להתגבר כאן על טיירל, שהייתה מועמדת לאוסקר על התפקיד הזה כמסתבר. הסצנה הפותחת מאוד יפה בעייני, והאחרונה.. או-הו. אחרי הסרט הלך רוח עגמומי השתלט על הכל וכל מה שנשאר לי היה להקשיב לקריס קריסטופרסון שבועיים.

I don't care what's right or wrong, I don't try to understand
Let the devil take tomorrow. lord, tonight I need a friend
Yesterday is dead and gone and tomorrows out of sight
And it's sad to be alone. help me make it through the night

ובנימה יותר אופטימית: אוהד הרחיב את האימפריה. הידד!
בדיוק אתמול התקלקל לי הדי.וי.די.. ובכן, יש לקוות שזה סימן טוב.
התקלקלו לי הרבה דברים לאחרונה, אולי אני על סף הצלחה מטאורית.

הגרגרן, כך גם אני, הוא אוכל כל.
באופן כללי, מהתיאור, הוא מאוד מוצא חן בעיני.