אימא שלי פעם ניסתה להסביר מה היא אוהבת בחברתי ענבל, בסוף היא אמרה "עינבל היא… היא פשוט ממגנטת". אמרתי לה שאני לא חושבת שאי פעם שמעתי איפיון יותר מדויק וקולע שלה.
כשצפיתי בז'אן מורו ב"ז'יל וג'ים" ישר חשבתי על כך שהיא מזכירה לי מהבחינה הזו (ההיא) את ענבל. אני יודעת שמורו היא השחקנית האגדית מבין השתיים אבל את ענבל אני מכירה מכיתה ז' וזהו סדר הדברים. קודם כיתה ז', אחר כך קולנוע צרפתי.
מה שאני מנסה לומר בעצם (בצורה קצת מסורבלת) זה שז'אן מורו היא שחקנית ממגנטת בעיני.
"מושכת" "או כריזמתית" רק מגרדים את מה שקשה לי להסביר בנוגע אליה. יש לאישה הזאת אנרגיה מסוימת, טון הדיבור, המבט, איך שהיא מחזיקה את עצמה.. נו, למה להתפתל כשיש מילה אחת יציבה.

כשחיפשתי ייצוג הולם שלה ביוטיוב הכוונה היתה לשים משהו מ"ז'יל וג'ים", אבל אז נתקלתי בקטע יפיפה מתוך "מעלית לגרדום" שראיתי לפני שנתיים בערך.
זהו סרטו הראשון של לואי מאל וגם הסרט המשמעותי הראשון של מורו, עם פסקול שאילתר מיילס דייויס תוך כדי צפייה בסרט. הסרט עשוי בסגנון פילם נוארי ומתואר בו "רצח מושלם" של בעל על ידי אשתו ומאהבה, הכל מסתבך כשהמאהב נתקע במעלית הבנין כמה רגעים לאחר הרצח.
הקטע המצורף עושה לי חשק לראות שוב את הסרט, מורו מחפשת בדאגה את שותפה לפשע שלא חזר כפי שתוכנן.
היא ממלמלת לעצמה תוך הליכה ברחוב, חוצה כבישים באופן מהפנט.

ֿ