אני מסיימת בימים אלה סדרה מדהימה בשם "הבלש המזמר" (עוד מעט פוסט בנושא),
על סופר שכותב עלילת ספר בראשו, העלילה מושפעת מהחיים, החיים מושפעים מהעלילה.. ועוד (עוד הרבה. עוד מעט.).

בהקשר זה, וגם באווירת חורבן הבית, נזכרתי בפתיח המלחיץ של 'אדפטיישן'.
התסריטאי דניס פוטר נבר בעצמו שם, כאן עושה זאת צ'רלי קאופמן.

תסריטים זה שמחה