"There is no greater solitude than that of the samurai,
unless it is that of the tiger in the jungle… perhaps…"
- Bushido -
(book of the samurai)

כשז'אן פייר מלוויל הציע לאלן דלון את התפקיד הראשי בסרטו הסמוראי, כך נטען בתוספות, דלון עצר את מלוויל שהקריא לו את התסריט ואמר "כבר שמונה דקות אל תוך הסרט ועדיין אין לי שורה אחת – אני בפנים".

'הסמוראי' באמת ממועט בדיאלוגים, והדומם מכולם הוא הסמוראי המתבודד עצמו, דלון, שאת מעיל הגשם והכובע בטח הביא מהבית להפקות בהן השתתף. ג'ף קוסטלו הוא רוצח שכיר צרפתי עם קוד התנהגות אתי של לוחם יפני, היוצא למשימה שמסתבכת ובעקבותיה נרדף על ידי המשטרה ומפעיליו הגנסטרים בו זמנית. שמונה דקות אל תוך הסרט, אני בפנים. האווירה והאסתטיקה לא יכולים לאכזב, מדובר בסרט מיוחד. לי אין במאורתי ציפור כנרית קטנה כמו לקוסטלו, אבל יש לי חתולה ג'ינג'ית שמנה שמצייצת כאחת כזו. במסורת הסמוראי, אמעט במילים.

דלון. לא שחקן של טקסט והבעות פנים

כך נפתח הסרט, מתוך התמונה הסטטית מתחיל לעלות עשן סיגריה ומתגלה דמות שכובה על המיטה.
הרגע שבו קוסטלו מנסה להתניע את המכונית הפרוצה ומביט דרך השמשה המנוקדת טיפות אל האינסוף יפיפה בעייני.
(אם בלונד רדהד לא שמעו את מנגינת הנושא של הסמוראי לפני שכתבו את elephant woman מדובר במקריות מופלאה)

(*משנות ה-60 בצרפת לשנות ה-90 בארה"ב, הסמוראי גוסט דוג של ג'ים ג'רמוש פורץ למכונית בסטייל אחר)