צריך רק לתת לטום קורטני להוציא כמה מילים מהפה, ומיד הקסם שבמוזרות שלו כובש את המסך.  אולי זה משהו באינטונציה, בהרמת הגבות התכופה. קשה למקד, אבל זה שם.

שלוש סיבות לאהוב את טום קורטני:

בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים
סרט יפיפה על בן מעמד הפועלים שנכנס למוסד לעבריינים צעירים, שם מתגלה כישרון הריצה שלו. במהלך הריצוי והריצות נחשפים עוד ועוד פרטים על מהלך חייו עד לאותה נקודה.
ריצה היא גם בריחה וגם גורל ("Running's always been a big thing in our family"), והנער מנסה לברוח ממה שנראה כייעודו והיה גם גורלו של אביו לפניו. מרגש נורא.
(מזכיר לי את השיר You Are A Runner And I Am My Father's Son)

Billy Liar
נער בעל דמיון מפותח בורח מחיי העיירה האפרוריים לפנטזיות פרועות, אבל רק הולך ומסתבך בשקרים והמצאות. שתי הדובשניות הטיפשות שהוא מאורס להן במקביל בכלל רואות בו בחור ממוצע לחלוטין שסוף סוף מוכן לתת להן טבעת ותו לא. רק בחורה מגניבה כמו ג'ולי כריסטי מסוגלת להעריך את אופיו יוצא הדופן באמת, ולנסות לשכנע אותו לממש את הפנטזיות שלו בעולם האמיתי, זה שנמצא מחוץ לראשו.

המלביש
סרט מופתי שכולו הצצה אל מאחורי הקלעים של מערכת יחסים תלותית בין שחקן תאטרון מוערך ועוזרו. קורטני ואלברט פיני כל כך אדירים כל אחד בדרכו, שכמעט קשה להכיל את הנוכחות המשותפת שלהם.
בניגוד לשני הסרטים הראשונים, שנעשו בתחילת שנות השישים על ידי במאי הקולנוע הבריטי החדש, הסרט הזה הוא מ-83 ומוכיח שהקסם של קורטני לא תלוי בפוטוגניות שברוח נעורים פורצת דרך וצילום שחור לבן, אלא מובנה עמוק באישיותו.

קטע חמוד מבילי בדאי:

*ולקינוח – Yo La Tengo – Tom Courtenay