נראה לי מיותר לתאר כאן את עלילת הפילם נואר המעט מסורבלת ולעתים תמוהה, מוקד העניין היא ריטה הייוורת' כגילדה שהיא מה שמכונה 'פאם פטאל'. גילדה מבינה שהמרחב בין 'אישה טובה' ל'אישה רעה' צר מאוד, אין לה כוונה להוציא את כל האנרגיות שלה על מציאת שיווי משקל, אז היא מתנדנדת על בטוח ומוודאת שיהיה לכולם ברור שקדושה היא לא.
לכן ברגע המפורסם ביותר בסרט, אחרי שיחה נוראית עם אהובה ג'וני, גבר בעל אגו שברירי שמקשר אסוציאטיבית אישה עם סכין, היא פוצחת בשיר 'Put The Blame On Mame' מול קהל מהמרי הקזינו שבבעלותו. שתויה, בשמלה שחורה סקסית ובתנועות מגושמות, היא פושטת כפפה והקהל לא יודע את נפשו. השמלה של הייוורת' עוצבה במחווה לציור 'Portrait of Madame X', דיוקן שערורייתי מ-1884, הדימוי הנשי שהוצג בו בזמנו עורר את חמת הציבור הפריזאי.
ההסבר של גילדה לג'וני על המופע הקטן שהעלתה הוא שעכשיו לא רק הוא יידע, אלא כולם יידעו שהוא התחתן עם ____. הצנזורה ההוליוודית מכניסה לה סטירה.
מה שבאמת מעניין הוא האופן שבו ריטה הייוורת' ניגשת לתפקיד הזה, בתוך האווירה הסינטטית המובהקת היא מצליחה לייצר בעייני כמה וכמה רגעים של כנות.

כאן אפשר לצפות במופע של הייוורת'. יש לה בעיה עם רוכסנים, בנים:

גם בסרט 'ליל הבכורה' של ג'ון קסאווטס מתמודדת הגיבורה, בין היתר, עם בן זוג לשעבר ששונא-אוהב-שונא-וכן-הלאה אותה. ג'נה רולנדס מגלמת שחקנית המתקשה להפריד את עבודתה מחייה הפרטיים, וכשהיא מסרבת להשלים עם הסטירה שהיא אמורה לספוג בהצגה, מנסה הבמאי לשכנע אותה שזו רק דמות. אבל כששחקנית ממש נכנסת לדמות אולי היא באמת מרגישה את מה שהדמות אמורה להרגיש, ואז מה משנה המציאות אל מול העובדה שהכאב הוא אותו כאב? אנחנו מסתכלים על שחקנית שחווה את הכאב הנורא הזה ברגע נתון של הופעה ואמורים להתנחם בכך שאלו לא באמת החיים שלה. ואולי המשחק באיזשהו מקום הוא כן החיים שלה. אם היתה נעוצה בשחקנית סכין, והיינו יודעים בתור צופים שהיא תקעה אותה בעצמה במתכוון מאחורי הקלעים ולא הטיפוס הרשע מהסצנה הקודמת, ושאין אפילו באמת סכין או דם, הרי שהיא עדיין מדממת לנו מול העיניים. וזה אולי מה שנגע ללבי בהופעתה של ריטה הייוורת'.

כאן אפשר לצפות ברולנדס מחרבת את החזרה בגלל אותה סטירה, קטע עוצר נשימה מתוך סרט בלתי ייאמן: